בזרע של צמח, למשל של עץ רימון יש את כל המידע הדרוש לגדול ולהפוך לעץ רימונים. אם ייזרע בסביבה לא נכונה, יתכן שלא יצליח לנבוט. ככול שהסביבה תתאים לו יותר, כך הזרע יצליח לממש את הפוטנציאל הגלום בו ולהיות עץ רימונים מניב. כך הוא האדם. יש בו את כל מה שדרוש לו על מנת לצמוח ולפרוח.
בקונדליני יוגה לדוגמא, אין תהליך של חניכה. יוגי בהג'אן נהג לומר שהוא לא בא לאסוף מאמינים, הוא בא להכשיר מורים והגדיר בפרוש שתפקיד המורים לא ללמד. תפקיד המורים לשמור על בטחון התלמידים ולייצר להם מרחב מוגן לתרגול, כדי לאפשר להם להתחבר לידע בעצמם. לידע בקונדליני יוגה יש מושג שנקרא השרשרת המוזהבת והוא אוסף הידע הקיים והזמין כל הזמן לכל אחד.
במחקרים המתוארים בספרו הנהדר של דן אריאלי "לא רציונאלי ולא במקרה". מתוארת דוגמא מעולם הריפוי שעוסקת בתרופות דמה. במחקר מצאו כי כדורי דמה, הנקראים פלסיבו, שמורכבים מסוכר ומלח ואין בהם שום חומר רפואי, מרפאים ויעילותם קבוע מבחינה סטטיסטית. עוד נמצא כי ככול שהפלסיבו נראה "רציני יותר", דבר שבא לידי ביטוי בצבע ובצורה, (למשל כדור שנראה כמו אנטיביוטיקה בהשוואה לכדור שנראה משהו נגד כאב ראש), כך גדלה השפעתו.
הפלסיבו אינו תרופת דמה, למרות שכך מתייחסים אליו. אין לו כימיקלים מרפאים כמו אנטיביוטיקה אבל יש לו את היכולת לעורר את כוחות הריפוי של הגוף וזה מוכח סטטיסטית בצורה מובהקת.
מתייחסים ל- 15% ריפוי כאל כישלון. המשמעות הנסתרת של ניסויי הפלסיבו היא שלגוף יש כוח ריפוי ושיטת הפלסיבו מצליחה לעורר אותו רק ב- 15%. הכישלון הוא באי ההבנה של החוקרים, שיש לחפש דרך לעורר את הכוחות האלה בצורה יעילה יותר, כמו מה שקורה בחלק מהטיפולים הלא קונבנציונאלים. במקום זאת הם פוסלים את ההצלחה ויהירים מידי כדי לחפש פתרון רק בתחום הכימיה.
בכולנו טמון הפוטנציאל להחלים, לגדול, להתעצם, להיות מאושרים יותר, רק צריך למצוא את הדרך האישית לממש את הפוטנציאל הזה.
מניסיוני, התהליך הוא אישי ורק האדם עצמו יכול לחוות את החוויה הייחודית לו ולהגיע לצמיחה, לגדילה או להחלמה. לא משנה לאיזה סוג טיפול הלכתי או לאיזה הכשרה או קורס השתתפתי, בחלק המכריע, אני ורק אני הייתי שם וגם כוח גדול ממני שאינו קשור למורה, לתוכנית לימוד ייחודית או לאמונה ספציפית ובמרחב הזה קרה הדבר, ההתקדמות, ההחלמה, הפלא.
נדמה לי שאלברט אינשטיין אמר שהפתרון לא יכול לצאת ממרחב הבעיה. זאת הסיבה שצריך לחפש אותו בדרך חדשה ולעבור במקומות חדשים, רק כדי למצוא אותו בעצמנו, בתוכנו. כל אחד צריך מורה ועד שאדם לא מצליח לראות את המורה בדברים שנקרים בחייו היומיומיים, הוא צריך למצוא מדריך, ספר או מורה בשר ודם שיפקח את עיניו וישרה בו בטחון בהמשך הדרך, עד שהוא יתחיל ללמוד בעצמו.
אומרים שאלוהים נמצא בפרטים הקטנים. מהכול אפשר ללמוד ואני מתכוון ללמידה שהיא מעבר לאינטליגנציה ולרכישת ידע. למידה שמביאה אותנו לבריאות משופרת לאושר, למודעות אחרת ולשלמות.
אנו נכנסים לעידן של מידע פתוח ונגיש לכול. זה אחד ממאפייני עידן הדלי שאנו בתחילתו. הכול שם רק צריך לחפש ולהתייגע. למרות שעידן האינטרנט בעשר שנים האחרונות הרגיל אותנו לקבל דברים בחינם, עדיין מוטבעת בנו הנוסחה שמה שלא עולה לא שווה וזה מונע מחלק מאיתנו לצאת לדרך וחבל.
לפני מספר שנים השתתפתי בכנס שיווק. הרצה שם סמנכ"ל השיווק של אחת מחברות היין המובילות. הוא סיפר שיש יינות שהמחיר שלהם נקבע על פי המחיר ולא על פי תמחיר. הוא הסביר שיש סטנדרט של מחיר שנקבע על ידי גורמים רבים בתחשיב כלכלי מסודר ויש יינות שהמחיר שלהם נקבע כך שיהיו יקרים במקצת מהאחרים ללא קשר לאיכותם.
ההתקדמות וההחלמה שלי, קרו לפעמים במסגרת שעלתה לי אלפי שקלים ולפעמים בשיחות בחוף הים עם חברה תוך ישיבה על שתי כסאות מתקפלים שהבנו מהבית ולא עלה לי גרוש. לפעמים זה היה כרוך במאמץ גופני או סבל ולפעמים בהנאה צרופה.
אין נוסחה אבל הדרך בטוחה וצעידה בדרך היא חוויה אדירה והחלמה בפני עצמה.
רק לצאת ולהתחיל לצעוד.
